• Lana Shvartzman

אופנה ואיפור בשנות ה-60 במערב

Updated: Sep 3, 2019

אופנת שנות ה-60 של המאה הקודמת במערב הייתה פיצוץ של צבע, חופש וביטוי אישי. זאת הייתה אופנה של צעירים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה והגיעו לגיל שאפשר להתחיל. הם היו משכילים יותר מהדור הקודם, עצמאיים כלכלית, הם רצו לחגוג ולהעביר מסרים שהיו חשובים להם.

זה לא סוד שאופנה מושפעת תמיד מארועים היסטוריים, פוליטיים ותרבותיים של התקופה. אז מה התרחש באותו עשור שגרם לכל הצבע הזה לפרוץ ולחצאיות להתקצר?


בשנות ה-60 ג'ון קנדי נבחר לנשיאות ארה"ב ומרתין לותר קינג חולם על זכויות שוות לכל האזרחים. שניהם נרצחים באותו עשור. העויונות בין המערב לברית המועצות מגיעה כמעט למלחמת עולם נוספת, ארה"ב מנסה למנוע את השתלטות הקומוניזם וכתוצאה מלחמת ויטנאם מגיעה לשיאה.

אבל אל דאגה, הקומוניזם לא השתלט על המערב, ב-'64 חוק זכויות האזרח אסר על הפליה על רקע גזע, צבע, דת ומגדר, והסטייל האל-מותי של ג'קי קנדי השאיר את חותמו על אף שהיא כבר לא הייתה הגברת הראשונה של אמריקה.


זרמים חדשים באומנות תפסו את הבמה ואתגרו את המוסכמות הישנות של מה שנחשב לאומנות גבוהה. למשל הפופ-ארט שרצה להעביר ביקורת על תרבות השפע והצריכה עם הצבעים הבוהקים והדימויים המוגזמים שלו, הפך מהר מאוד למקור השראה בעיצוב ובין היתר גם באופנה. גם סגנון ה-Op art (קיצור ל-optical art) היה למקור השראה באופנה של שנות ה-60. הסגנון הזה התאפיין בגיאומטריה אבסטרקטית ותבניות שיוצרות אשליה של תנועה.


Pop-art

Op-art

הרולינג סטונס מפרסמים את הגיליון הראשון שלהם, אלוויס פרסלי והביטלס בשיאם. ניל ארמסטרונג הולך על הירח ופותח את תקופת "החלל" עם לא מעט תכניות טלויזיה עתידניות.


הגל השני של הפמיניזם תופס תאוצה ובניגוד לגל הראשון שהתמקד בהיבט החוקי של זכויות האישה (זכות הצבעה, זכות הקניין והירושה) הגל השני מתעסק בכל תחומי החיים כמו מיניות, משפחה ועבודה.

באותן שנים מתפרסם וזוכה לתהודה גדולה המחקר החלוצי של מאסטרס וג'ונסון בתחום מיניות האדם. הגילויים שלהם על העוררות המינית והאורגזמה הנשית העצימו נשים והפריכו הרבה תפיסות מוטעות שהיו מקובלות עד לאותה תקופה בנוגע למיניות שלהן (מי שלא ראה את הסדרה Masters of sex מומלץ מאוד! בין היתר בגלל הבגדים אווו הבגדים של אותה תקופה).


ואיך כל זה קשור לאופנה?


אותם צעירים משכילים למדו איך להשמיע את קולם וכאות מחאה כנגד מלחמת ויטנאם שמו פרחים בשיער. עולם האופנה לא איחר להגיב בפרחים לאות הזדהות. טוויגי למשל, הדוגמנית שתפסה את הבמה בשנות ה-60 צולמה כשפרח מצוייר סביב העין שלה על השער של ווג.


טוויגי והפרח על שער ווג

הצעירים האלה היו כמעט מחצית מאוכלוסיית ארה"ב ואירופה וגדלו בשנים של צמיחה כלכלית שנתנה להם עצמאות. הם רצו להיות ייחודיים, לשמוע את המוסיקה וללבוש את הבגדים שהם אהבו מה שהפך את שוק האופנה לצעירים לרווחי ביותר בשביל מעצבים ויצרני אופנה. גם אם תחילת שנות ה-60 עדיין התאפיינה בסגנון מהוקצע וקלאסי של שנות ה-50 (סטייל ג'קי קנדי בארה"ב וקוקו שאנל בצרפת),


חליפות שאנל בשנות ה-60

האופנה תפסה מהר מאוד כיון שונה לחלוטין. בהשפעת הפופ-ארט הצבעים הבולטים הפכו לכתום, תורכיז, צהוב, סגול וכל קשת הפסטלים. צצו קולקציות של אקססוריז מפלסטיק ונכנסו לשימוש חומרים סינטטיים כמו ויניל וניילון.



ההשפעה של הצעירים שהתוו את הטון באותה תקופה, התבטאה בגזרות שהדגישו נעריות והחביאו את הקימורים תחת שמלות בגזרות A ישרות.


האם היה זה אנדרה קוראז' שהמציא את חצאית המיני בפריז או מארי קוואנט בלונדון כנראה לא נדע בוודאות אף פעם, אבל מארי קוואנט הייתה זו שמיקמה את לונדון כבירת האופנה העולמית באותו עשור, בעוד שפריז שמרה על חזות נשית קלאסית ואלגנטית עד אמצע שנות ה-60. ברקע ההתרחשויות האלה שוויון הזכויות לנשים והמהפכה המינית תופסים תאוצה ומארי קוונט מעודדת נשים לרצות את עצמן ולהתייחס לאופנה כאל משחק.




יש הטוענים שאורך החצאית שיקף את הבטחון העצמי של האשה במיניות שלה ולאו דווקא את הרצון שלה למשוך תשומת לב גברית. ועדיין חצאיות קצרות נחשבו לא צנועות ונשים רבות לבשו גרביונים צבעוניים מתחת לחצאיות.

מארי קוואנט שברה את כל החוקים גם בכל מה שקשור לאיפור. ב-1966 היא השיקה את קו האיפור שלה שהיה שונה מכל מה שקדם לו בדיוק כמו חצאית המיני. הכל היה חדשני, הצבעים, עיצוב האריזה, הפרסום על שלטי חוצות. בניגוד לאריזות והמברשות הקטנות שאפיינו את מוצרי האיפור עד אותה תקופה, הקו של מארי קוואנט נתן לאנשים חופש לבטא את עצמם ואת היצירתיות שלהם. אפילו ההנחיות שעל הצבעים עודדו לצייר פרחים איפה שרק רוצים והמוצרים עצמם נקראו בשמות קלילים כמו "Jeepers Peepers eye shadow" ו- "Bring Back The Lash mascara" בכוונה כדי להחליף את השמות הצרפתיים "הכבדים" שנמכרו על ידי נשים בגיל העמידה עד אותה תקופה.



את המוצרים של מארי קוואנט מכרו צעירות בחצאיות מיני וגברים צעירים בג'ינס. החנויות עצמן נראו כמו חנויות אומנות יותר מאשר חנויות איפור ואף אחד לא נשאר אדיש. הגל החדש של קוואנט כבש את העולם. סגנון האיפור עצמו שם דגש על העיניים ובדיוק כמו שהשמלות הדגישו את הנעריות, כך גם האיפור יצר מראה בובתי. המייקאפ הבהיר את העור והעיניים הודגשו עם איילינר שירד בזוויות כלפי מטה והרבה הרבה ריסים מלאכותיים הודבקו וצוירו בעפעף העליון והתחתון.



עוד איפור סיקסטיז שלי בהשראת טוויגי

צעד אחרי צעד באדיבות טוויגי

חצאיות קצרות, זכויות נשים, פריחה כלכלית.. כל זה גרם לי לתהות כמה עצמאות כלכלית באמת הייתה לנשים בשנות ה-60. אין ספק, הייתה להן הרשות לצאת לעבוד, אחרי הכל האמהות שלהן כבר עבדו בשנים של מלחמת העולם השנייה כשרב הגברים היו בחזית. אבל האבידות הכבדות בנפש במלחמה והצורך במקומות עבודה לגברים שחזרו הובילו ללחץ על נשים לחזור הביתה ולגדל ילדים. זה אומר שהנשים הצעירות של שנות ה-60 זכרו את האמהות שלהן בבית אבל האמהות האלה זכרו גם את טעם העבודה והעצמאות הכלכלית ועל זה קשה לוותר. אולי זאת בדיוק הסיבה שהגל השני של הפמיניזם שטף דווקא בשנות ה-60 וחצאיות המיני והגילויים על המיניות הנשית היו אבני הדרך שבדרך.


מודעת פרסומת בשנות ה-50

בחזרה אל טוויגי. מסתבר שהמשמעות של טוויגי זה ענף דק, דימוי הולם לגוף הגבעולי והנערי שהיה לה באותה תקופה. שם זה התחיל, הששון של הרזון. או שזה בכלל אסון? אולי זה תלוי את מי שואלים. נשים דקות וארוכות גזרה ימצאו את עצמן תחת הקטגוריה האידיאלית באותה תקופה ובמידה רבה עד היום. נשים עם קימורים, לעומת זאת, נשמו לרווחה בשנות ה-50. בעצם לאורך כל ההיסטוריה הגוף הנשי זכה לעניין והערצה ובכל תקופה הועלה על נס מבנה גוף נשי כזה או אחר. רק שאף פעם לא חגגו את כל הצורות הנשיות יחד בתקופה אחת. חבל, אני תמיד חושבת לעצמי.. זה כמו לקחת זר, להתפעל מהיופי של הסחלב ולהתעלם מכל הטוליפים, הורדים, הנרקיסים והסיגליות.

בכל אופן, טוויגי נבחרה לייצג את חצאית המיני והפכה לסמל המתבגרת הנערית. ב-1966 היא זוכה בתואר הפנים של השנה ותכנס להיסטוריה כסמל של שנות ה-60 וכדוגמנית העל הראשונה שזכתה להערצה וחיקוי.


במקביל לזרם הצבעוני והשמח, בלונדון מתפתח זרם מינימליסטי ואלגנטי שנקרא MOD קיצור ל- modernist. נשים לובשות מכנסיים, חולצות גבריות, נעליים שטוחות ותספורות קצרות. העיצובים מקבלים השראה מגל החלל, המעצבים בוחרים דוגמניות רזות ונעריות, מלבישים אותן בכובעים דמויי קסדה, במגפיים שטוחים מויניל ושמלות שזזות יחד עם הגוף, ומדמים אותן לאסטרונאוטיות וחייזריות.


האיפור בסגנון הזה הוא מט וכבד, השפתיים מחוקות והפנים חיוורות. העיניים מודגשות באיילינר מאוד גראפי גם למעלה וגם למטה וריסים מודבקים בשפע.

סופיה לורן באיפור מוד

באמצע שנות ה-60 פריז חוזרת למפת האופנה העולמית עם עיצובים מחומרים חדישים וסינטטיים כמו פוליאסטר, ויניל, ניילון ודקרון.

ב-69 כבר מתקיים פסטיבל וודסטוק הראשון והאופנה הולכת לכיוונים ההיפיים של שנות ה-70, ועל זה בפוסט אחר. Stay tuned..