• Lana Shvartzman

לונדון

גילוי נאות, יש לי לקות מרחבית. מה זה אומר? שאני נכנסת לשירותים בקניון ואין לי מושג לאיזה כיוון לצאת, שאני מחכה ליום שאפשר יהיה להשתיל GPS במח, שאני צריכה להגיע למקום מסוים 30 פעם לפחות כדי שהמפה תחרט לי בראש ואם אפסיק להגיע לשם היא תעלם די מהר.

ובנוסף לזה אני גם מתה מפחד ללכת לאיבוד. כשהייתי בת 5 בערך, טיילתי בפארק עם ההורים, אבא החזיק את יד ימין, אמא את יד שמאל ואז פוף! שקעתי במחשבות וכשהרמתי את הראש אף אחד לא החזיק לי את היד. אחרי כמה דקות שהרגישו כמו שעות ופאניקה רבתי הם מצאו אותי כמובן, אבל הפחד נשאר גם 30 שנה אחרי. מפתיע משהו שבסוף בחרתי במקצוע שדורש ממני להתנייד ממקום למקום באופן קבוע, מזל מזל שיש וייז! ואולי זה לא מפתיע בכלל, לפעמים מקבלים בחיים בדיוק את האגוז שצריך לפצח כדי לגדול. ואדים צוחק עליי שלפעמים במקומות חדשים אני הולכת בעקבותיו, לא מסתכלת על הדרך ממש, אלא על כפות הרגליים שלו, שלא יצאו לי משדה הראיה חלילה והוא הכי נהנה להסתתר ממני אחרי שאני יוצאת מהשירותים בשדה התעופה. בידור מיידי מובטח!

אבל, אם במשמעות עסקינן בבלוג הזה, עצמאות נותנת לי משמעות והפחד ללכת לאיבוד במקומות חדשים מקטין לי את דרגות החופש. איך אני פותרת את הדבר הזה פעם אחת ולתמיד? או אז התגלגלה לפתחי הצעה שלא יכולתי לסרב לה, יום צילום בלונדון. מחשבה ראשונה, ריקוד ביונסה מנטלי פלוס טוורקינג לקינוח. מחשבה שנייה, איך אמצא את המקום?! אין מצב. מחשבה שלישית, נראה לך סביר?? תסתדרי!


הפעם התאכסנו בקצה העיר לצרכי העבודה של ואדים וכדי להגיע למרכז נדרשו שתי החלפות במטרו או בטיוב כמו שהבריטים אוהבים לקרוא לו. היו לי שתי ברירות, לשבת כל יום בחדר ולחכות שיסיים לעבוד או להתגבר על החרדה ולצאת לחקור את העיר. ביום הראשון נסענו ביחד למרכז, ביום השני נסעתי לבד לאותו מקום (יותר בטוח אמרתי לעצמי) וביום השלישי משהו השתחרר. התחלתי לנוע בתוך העיר ומתחתיה בטיוב כאילו ככה התכוון המשורר. אנשים יושבים להם ברכבת כדבר שבשגרה ואני לצידם לובשת פרצוף שגרתי ובפנים מרגישה הפנתר הורוד!

טיילתי שעות, ספגתי את לונדון דרך האנשים ברכבות, כיביתי את אפליקציית המפות והרשתי לעצמי בפעם הראשונה בחיי ללכת לאיבוד לכמה זמן. יום הצילום קרה ביום האחרון אחרי שכבר חרשתי את העיר, היה מושלם ואני מחכה בקוצר רוח לתמונות. אין לי מושג מה יילד יום הצילום הזה, אבל האינטואיציה דחפה אותי לקחת אותו, לזרוק את הקוביות ליקום ולראות מה יבוא.



ובפינת ההמלצות ;)

1. סעו בטיוב. כנראה שלא הייתי נחשפת לקוקטייל האנושי המקומי אם לא הייתי נוסעת ברכבות. כל שכבות האוכלוסיה, כל צבעי העור, אנשים בחליפות מעצבים לצד צַבָּעים בבגדים מלאי צבע, ילדים לבושים תלבושת אחידה כמו שרק הבריטים יודעים ואינספור שפות בקרון אחת.




2. איפור. כי לשם זה התכנסנו פה בכלל :) כל אזור Covent Garden מלא בחנויות איפור, החל מסניף הדגל של Boots שבתוכו אפשר למצוא גם מותגי יוקרה וגם חברות איפור במחירים נגישים, דרך חנות של MAC עם קומת מרתף ייעודית למאפרים מקצועיים ועד לחנויות מותגי העילית כמו שאנל, טום פורד ושרלוט טילבורי.


חנות MAC בקובנט גארדן


שאנל ביוטי בקובנט גארדן

עוד מקום אחד שאסור לפספס למאפרים ואוהבי איפור הוא ה-Guru Makeup Emporium ב-Kensington Church street 8. זה באזור אחר בעיר, אבל שווה ביקור.

גורו מייקאפ אמפוריום


יש עוד הרבה מה לראות ב- Covent Garden הקסומה, יש לה אופי משלה והיא בשביל לונדון קצת כמו נוה-צדק בשביל תל-אביב.


Covent Garden


3. אופנה. לונדון מלאה באפשרויות, חנויות רחוב, בתי כלבו, כל המעצבים הגדולים, חנויות יד שניה, יו ניים איט. אני משתדלת להתרחק מחנויות אופנה מהירה (בגלל איכות ירודה, נזק לסביבה ולעובדי הטקסטיל במדינות מתפתחות, אבל על זה בפוסט אחר). קשה לברוח מזה כי גם חנויות עם בגדים איכותיים יותר הרבה פעמים מייצרים בסין או בבנגלדש וגוזרים קופון שמן על הלקוחות בשם ה"בוטיקיות" של החנות או הרשת. רק בגדים שמיוצרים באופן מקומי בארץ המוצא יכולים להחשב אופנה איטית או קניה של בגדים יד שניה, מגמה שהולכת ומתרחבת בשנתיים האחרונות. אבל באמת אכתוב על זה פוסט נפרד. בכל אופן, עצם המודעות לנושא, אני חושבת, מניעה לשינוי בהרגלי הקניה וזה כבר מבורך.

בנסיעה הזאת עשיתי מסלול חנויות צ'ריטי. בלונדון, בגדים יד שניה זו ליגה אחרת לגמרי ונראה לי שמשקפת את החוזק הכלכלי של האוכלוסיה שמוסרת לחנויות האלה בגדים במצב מעולה, בין היתר גם בגדי מעצבים. חנויות הצ'ריטי תומכות במגוון מטרות, החל מילדים יתומים ועד לחקר הסרטן, כך שקניה בחנויות האלה תורמת לא רק לסביבה. החנויות מפוזרות בכמה אזורים בלונדון, חפשו בגוגל Fara, Royal Trinity Hospice, Cancer Research UK. מאחת מהן יצאתי עם שמלה של מייקל קורס בכ-190 ש"ח - אגב מעצבים וחנויות יוקרה שמייצרים בסין, על השמלה רשום מייד אין צ'יינה. בסין מייצרים גם דברים באיכות גבוהה, השאלה מה תנאי ההעסקה של העובדים בתעשיות האלה, את זה אני עוד צריכה לחקור.

'Fara' Charity shop

בנוסף לחנויות הצ'ריטי יש לא מעט חנויות וינטג'. ההבדל בגדול הוא שוינטג' אמיתי אלה בגדים של מעצבי העילית. הלכתי בעקבות כתבה בווג לחנויות הוינטג' המומלצות בלונדון וזה הקישור למי שבעניין

https://www.vogue.co.uk/article/best-vintage-shops-in-london


אגב אם תרצו למצוא מגזין אופנה בלונדון, תצטרכו לבקר בסופר, אין דוכני מגזינים ברחובות :/


חנות אחת שהיא מודרנית לגמרי ואהבתי מאוד מאוד נקראת 'Sezane'. סניף אחד ממוקם בנוטינג היל והשני ב-Selfridges. לא זול שם, אבל גם לא יקר מדיי. 'Sezane' היא בדיוק מהחנויות שאם קונים בה פריט הוא נשאר כמעט לנצח גם בגלל האיכות וגם בגלל הסגנון העל-זמני. נכנסתי לאתר שלהם לקרוא קצת, מדובר ברשת קטנה שנולדה בפריז ודוגלת באיכות, בסגנון ובהומאניות כלפי כל הצדדים המעורבים בתהליך הייצור. צ'ק, צ'ק אנד צ'ק! ואפשר להזמין גם און-ליין

https://m.sezane.com/en/about/born-in-paris



4. קחו סיור עם מדריך מקומי. לא מסובך למצוא בגוגל סיורים מודרכים כאלה בחינם (נהוג רק לתת טיפ בסוף). גם אם זאת לא הפעם הראשונה שלכם בעיר, הסיפורים שיש למדריכים האלה באמתחתם יגרמו לכם לראות את האתרים באור חדש לגמרי. ככה גיליתי על עינויים לפושעים שהיו נהוגים במאות קודמות בבית הפרלמנט וסיפקו כנראה חומר לסרטי האימה היותר מזעזעים שקיימים היום, וגם שאת כנסיית ווסטמינסטר אבי שווה לראות לא רק בגלל יופיה והחתונות המלכותיות שהתרחשו בה, אלא גם בגלל שקבורים בה צ'ארלס דארווין ואייזיק ניוטון. (הביג-בן אגב בשיפוצים כרגע).



5. בקרו במוזיאון, הם ממש שווים בלונדון ומספקים מחסה טוב כשגשום בחוץ. למשל ה-Tate Modern, מוזיאון אומנות מודרנית שבנוסף לאוספים הקבועים שלהם, מארח תערוכות של אמנים עכשוויים. הכניסה חינם, תערוכות מתחלפות בתשלום. מלבד ספרים על אומנות, בחנויות המוזיאון מצאתי אוסף גדול של ספרים על אופנה. כל הגדולים והטובים שם, שאנל, דיור, אוסף שערים של Vogue במאה האחרונה ועוד.


מארק רותקו ומיצג בתערוכת האורח בטייט

מיצג בתערוכת האורח במוזיאון הטייט Olafur Eliasson


בפעם הקודמת שהייתי בלונדון ביקרתי ב-National Gallery. המוזיאון הזה מספר את הסיפור של האומנות האירופאית הקלאסית. גם פה הכניסה היא חינם ואפשר לקחת סיור מודרך. לרב אני מעדיפה לטייל במוזיאונים לבד ולהרגיש את היצירות. ההסברים האינפורמטיביים מפעילים ישר את החלק הרציונלי והורסים לי קצת את החוויה. אבל לפעמים, הרקע של היצירות או של האמנים שיצרו אותן מאפשר התבוננות חדשה. למשל שאינספור הציורים של אמהות עם תינוק שהילה סביב ראשם, הם לא ניסיונות חוזרים לצייר את מריה וישו התינוק, אלא דרך להנציח את כל התינוקות שמתו בינקותם ממגפות באותן תקופות. ובמבט מחודש פתאום אפשר באמת להבחין בפנים הכחלחלים של התינוקות בציורים ולהעריך מחדש את התפתחות הרפואה שמיגרה את המגפות האלה.


הגלריה הלאומית. איך שהם ציירו בדים וטקסטורות, אין לתאר!


6. פארקים והארמון. בשני הביקורים שלי בלונדון טיילתי ב-Hyde Park. הוא ע-נ-ק ולוקח כמה שעות לחצות אותו. כדי לנוח אפשר לקנות קפה באחת המסעדות על גדת האגם, לתפוס ספסל ולהתהפנט מהברבורים ששטים להנאתם על המים. מזרחית ל-Hyde Park, נמצאים ה-Green Park ו-St. James's Park שבמרכזם עומד ה- Buckingham Palace.



אם מתמזל מזלכם, תזכו לראות את התהלוכה של החיילים המלכותיים עם כל המלבושים החגיגיים צועדים ליד הארמון.



אנדרטת ויקטוריה

חשבתי לעצמי שכנראה עדיין אנשים צריכים לפעמים להאמין בנסיכים ונסיכות, אחרת קשה להסביר את המשאבים האדירים שמושקעים במפעל המלכותי על חשבון משלם המיסים האנגלי. לפי "בוסטון גלוב", המס המיוחד שמנפיק משרד האוצר הבריטי מדי שנה הגיע ב-2018 ל-104.8 מיליון דולר. מצד שני, לפי פרסום של "פורבס" מ-2016, ההערכה היא שהמונרכיה הבריטית תורמת 1.8 מיליארד ליש"ט בשנה לכלכלת בריטניה, כולל תיירות בערך של 550 מיליון ליש"ט (דה-מרקר 3.12.17). בקיצור יש שם איזה יחסי תן וקח בין המלוכה לעם. אין כמעט עיתון מקומי שלא מזכיר את מעליליהן של קייט ומייגן וכדי להבין קצת יותר את העניין האנגלי במלוכה, צפיתי בסרט דוקומנטרי על הנסיכה דיאנה ב'נטפליקס' שמסופר במילים שלה ובקול שלה, ממליצה בחום. האמת היא שיש ב'נטפליקס' לא מעט סדרות וסרטים על המלוכה האנגלית למי שמתעניין. בשביל הקונטקסט ההיסטורי, ראיתי גם את הסרט 'Elizabeth', על המלכה אליזבט הראשונה שמתרחש במאה ה-16. בתוך תככים משפחתיים ומאבקי כח בין קתולים לפרוטסטנטים באנגליה, קייט בלאנשט בתפקיד אליזבת עוצרת נשימה.


7. לונדון בלילה. כשהחושך עוטף את העיר והאורות נדלקים זה מרגיש קצת כאילו נחתתם באגדה ממאה אחרת. טיול לאורך התמזה, ה-London Eye ,Tower Bridge וגם אזור אוקספורד חלומיים.



8. שכונת Noting Hill, ההיא מהסרט עם ג'וליה רוברטס ושוק Portabello הצמוד.


9. ואם אתם בעניין של שווקים אז גם ה-Camden Market וה- Borough Market.


Camden Market

Borough Market


10. אם לא שבעתן בשווקים, לכו לאכול פיש&צ'יפס ב-Barrow Boy & Banker וקנחו בבירה ב-Shakespeare's Head ברחוב Carnaby.



בלונדון יש גם הרבה אוכל הודי טוב, למשל Little India ב-.Gloucester Rd. עדיף לא להגיע לשם בשעות הלחוצות כי המסעדה ממש קטנה, אבל האוכל מעולה. ליד יש 3 חנויות צ'ריטי אגב.



הערה לטבעונים, יש אוכל טבעוני בלונדון כמעט בכל מסעדה, הם מאוד מודעים לנושא ובמקום אחד כששאלו מאיפה אני ואמרתי ישראל, נדלק ניצוץ בעיני המלצרית שהכריזה "Oh! The vegan capital of the world!" כולי התנפחתי מגאווה :)


11. אחרון חביב להפעם, סטודיו לריקוד 'Pineapple' שבקובנט גארדן למקרה שלא עשיתן מספיק פעילות אירובית בהליכות בעיר. המורה שלי לבלט המליצה לי פעם לקחת שם שיעור וטוב ששמעתי לה. אם אתן בעניין, יש שם שיעורי ריקוד מכל הסוגים והרמות. שמה כאן קישור לאתר שלהם אם תרצו לתכנן שיעור מראש

https://www.pineapple.uk.com/timetable



וגם אם אתן לא מהרוקדות, יש ליד את חנות בגדי הריקוד והספורט שלהם, מהיותר איכותיים שפגשתי.


בקיצור אם אתן בלונדון תהנו, ספרו לי איך היה ומה עוד שווה לראות בפעם הבאה!

117 views