• Lana Shvartzman

מוזות|אינה קובובסקי

את אינה פגשתי בפעם הראשונה לפני 8 שנים כשאיפרתי אותה לחתונה שלה. בדירה הקסומה שהיא גרה בה אז בת"א, מצאתי אשה יפיפייה, מתרגשת ושמחה שלא מוצאת את עצמה כל כך בתוך טקס היופי שסביב הארוע, מרגישה קצת מתחפשת. השמלה שלה בצבע תכלת שמיים הייתה תלויה בצד, היא ביקשה איפור מינימאלי וכך היה.

מאז זרמו הרבה מים בנהר. היום אינה (41) מנכ"לית INK אסטרטגיות צמיחה, מובילה יזמים ל"עצמהות" ואמא לשניים.

אני בשנים האחרונות חיפשתי את השילוב שבין ההכשרה שלי בפסיכולוגיה לעיסוק באומנות, יופי ואיפור. רציתי לחבר את העולמות דרך העשייה, התחלתי ללמוד פוטותרפיה וצילום וככה נולדו "מוזות", מפגשים עם נשים בסטודיו שלי לשיחה על מערכת היחסים עם הנראות שלהן, תרפיה באיפור ככלי לביטוי אישי ומול מצלמה שמאפשרת לקחת מקום, להפתח, לכוון את הפוקוס על מה שאוהבים ולחבק גם את מה שפחות.

חיפשתי אשה שתוכל לשתף את הסיפור והתמונות שלה, כתבתי פוסט, אינה נענתה וכך נפגשנו שוב בסטודיו אצלי בבית.

נושא היופי זה משהו שנכח בחיים שלה מאז ומתמיד. היא נולדה בקישינב, מולדובה ומגיל מאוד צעיר ההתייחסות ליופי הייתה שם, "אבל היא הייתה כאילו מעל לראש", אינה אומרת, "אף אחד מעולם לא אמר לי את יפה ישירות, לא הייתה לי תחושה פנימית שאני יפה וניסיתי להבין מה אני אמורה לעשות עם 'יופי', למה הוא טוב?" המסר היה מבלבל, מצד אחד אינה ראתה איך אבא משוויץ בה ומתמלא גאווה כשאומרים לו שהם דומים. מצד שני כשמשהו בה לא הסתדר לו עם קריטריונים של 'יופי' העיר לה. היופי התחיל להרגיש כמו עול ובראש התחילה לנקר השאלה האם יאהבו אותה גם אם לא תהיה יפה.

ההורים של אינה התחתנו צעירים, אמא הייתה בת 20 ואבא בן 22. אבא התאהב באמא מאוד, אבל הוא לא איש שמביע רגש ישירות, את האהבה שלו אליה אפשר היה לראות דרך התמונות שצילם. אינה מראה לי את התמונות, זה נראה ממש ביוטי שוטס מהתקופה ההיא. אמא שלה בשחור לבן, בלי איפור והיא יפיפייה. הוא כאילו צילם אותה דרך פילטר האהבה שלו.

אמא של אינה בצעירותה דרך העדשה של אבא


אבא צילם הרבה גם אותה ואת אחיותיה, אבל אינה לא אהבה להצטלם, לא אהבה כשאמרו לה איפה לעמוד ולחייך לפי דרישה. "אפשר לראות את זה על הפרצופים שלי בתמונות האלה", היא צוחקת.


אינה בת 3 - לא אוהבת להצטלם

אחרי הצילומים הגיע החלק של פיתוח התמונות וזאת הייתה חוויה משותפת ומחברת עם אבא. אבא רצה לצלם אותה וככה היופי, במובן מסוים, חיבר ביניהם.

על יופי ונשיות לא היה לה כל כך ממי ללמוד. הבגדים היו צנועים ועברו בין האחיות, אמא התאפרה מעט, אבל אינה לא זוכרת את זה כל כך. יש לה רק זכרון אחד של אמא במספרה יושבת תחת מייבש שיער ענק בשביל הפרמננט.

כשעלו לארץ הייתה בת 11. מצד אחד כבר נערה עם הרבה אחריות לעזור להורים במיוחד עם השפה, מצד שני היא מבינה בדיעבד שמשהו בהתפתחות נעצר אז. בבית ספר תווי הפנים הסלאביים הסגירו את המוצא, היופי שלה היה כל כך שונה בנוף שבכלל לא הרגיש כמו יופי, אלא שוב כמו עול שהפך להיות כבד עוד יותר בגיל ההתבגרות. אז היא נהייתה בן, בן רוסי. שזה, אינה מספרת, לא היה גרוע כמו להיות "רוסיה זונה". היא הלכה לבד למספרה ונתנה לספר יד חופשית. בתמונה מאותה תקופה רואים כמה שיער היה לה, ארוך, שופע. הספר גזר אותו, קצר ועקום. כדי לתקן את הנזק, היא הלכה למספרה אחרת, אבל התוצאה הייתה קוצים ובמשך שנה היא הסתובבה עם כובע קסקט ומכנסי באגי. העובדה שהחזה לא גדל רק הוסיפה למראה הנערי והיה לה נח להיות בן וגם יותר בטוח, "בין היתר בגלל שאף אחד לא הסתכל עלי מינית", היא אומרת. החברים שלה באותה תקופה היו בנים ולנשף הסיום לבשה מכנסיים וחולצה.


אינה לפני התספורת
אחרי התספורת הראשונה
אחרי התיקון עם הקוצים ועם אחיותיה הצעירות

בגיל 25 אינה התחתנה, אבל הרבה דברים לא עבדו בזוגיות. בין היתר הרגישה שייצגה בשביל בן הזוג שלה אז יופי והשכלה שאפשר להשוויץ בהם. עם הזמן בזכות הצלחות בלימודים ובקריירת השיווק שבחרה, הבינה שיש בה הרבה מעבר, הבטחון העצמי שלה עלה והנישואים התחילו להתפורר. היא התגרשה ונישאה בפעם השנייה לבן זוגה היום שרואה את מי שהיא כשלם.

נקודת מפנה משמעותית הגיעה אחרי שנולד בנה הבכור. מצד אחד ההיריון גם הרגיש כמו להתחפש, "הגוף הזה המתעגל, המתגלגל, הנשי, הרגיש מאוד מוזר וקצת מביך לשאת את הנשיות שלי כל כך בחוץ". מצד שני, הלידה הביאה איתה בטחון שמעולם לא הרגישה. בניגוד ל'יופי' שהיה תמיד מדד חיצוני, האמהות גרמה לה להרגיש שהיא טובה במשהו שהיא יצרה בעצמה, שטוב לה ושהיא טובה בו. זה תהליך שהתחיל בפנים והמשיך החוצה, היא אהבה את מי שהיא בפנים וזה הקרין על האהבה שלה גם כלפי מה שניבט מבחוץ. במקביל באותה תקופה היא התחילה למלא את הפיד שלה במדיה החברתית במודלים חיוביים של גוף ונשיות, כמו התוכן של אנה לוקצקי שממנה גם קנתה את השמלות הראשונות שלה. "כשרואים מגוון נשי, סימני מתיחה, שמנות, רזות, צלוליטיס – יופי בכל הצורות מול העיניים, זה הופך להיות נורמלי וטוב". גם איפור התחיל להתחבב עליה, לא כדי להסתיר פגמים או קמטים שהופיעו להיפך, לשחק עם זה, להנות מזה. "אפשר להגיד שהיום אני מרגישה הכי בשלום עם איך שאני נראית, אני ממש אוהבת את המראה שלי, את הגוף שלי, את מה שניבט אליי מהמראה".


אינה מול המצלמה בסטודיו שלי


73 views