• Lana Shvartzman

מקורות

הפעם הראשונה שנכנסתי לחנות יד שנייה הייתה בשדרות סן מישל בפריז. שוטטתי ברחוב בין החנויות ושם היא הייתה, מושכת אותי פנימה. בפנים הייתה אפלולית, הבגדים היו תלויים על קולבים ומחולקים לפי צבעים, והיה שם ריח שהרגיש כל כך מוכר.. זה היה ריח של נוסטלגיה. הריח של קופסת החוטים והכפתורים של סבתא שלי, של מכונת התפירה שלה, של דפי "בורדה מודה", המגזין הגרמני שממנו העתיקה את גזרות השמלות שתפרה לי מגיל שנתיים ועד שעלינו לארץ.

זה היה לפני התפרקות ברית המועצות והחנויות היו כמעט ריקות. המחסור דרש יצירתיות והיא תפרה. וככה יצא שכשהייתי ילדה הבגדים שלי היו ייחודיים ותפורים בעבודת יד מדויקת להפליא. וזה הריח הזה בחנויות וינטג' ויד שנייה, חללים של קפסולות זמן, של זכרונות, סיפורים ותקופות שמתעוררים לחיים כשהיד עוברת בין הבגדים. ואמנם אף פעם לא נמשכתי לתפירה, אבל בחרתי לעסוק באיפור ואולי זה לא מפתיע שאת ההשראה אני מוצאת בסבתא שלי ובאמא שלי ובעשורים אחרים בכלל. האסתטיקה והנשיות שספגתי מהן משתלבים עם טכניקות וחומרים עכשוויים. יש בזה קסם, לשלב בין אז לעכשיו, ללכת יד ביד עם השינוי שההווה מזמן ומצד שני לתת ביטוי ויזואלי לחלקים בתוכנו שהתעצבו בתקופות אחרות והושפעו מדורות קודמים של אנשים משמעותיים עבורינו.


סבתא שלי, האשה וההשראה. שנות ה-40

אמא שלי, שנות ה-70

אני, שנות ה-80. ימי הסטייל המוקדמים

0 views