• Lana Shvartzman

פריז לפני קורונה או המשמעות של אסתטיקה ויופי

Updated: Apr 25

I come to Paris to get inspired..


הולכים ברחוב אני וואדים, גומעים חלונות ראווה. התמזל מזלנו להסתובב בעולם. "זה כאילו הפריזאים תיאמו ביניהם" הוא אומר לי, "אין חלון ראווה לא יפה בעיר הזאת". כן, אני עונה, מלווה עם המבט חלון ראווה של חנות למסמכים עתיקים וחתימות היסטוריות, מעוצבת בתורכיז ובובה בדמות אישה יושבת בפנים על עדן החלון, מפנה גב אלינו. בתספורת קצרה, לובשת שמלה שחורה חושפת גב, היא מסתכלת על איזו נקודה באופק. על גבה דוגמאות החתימה, גם פרויד ביניהן.



אני מניחה שהמח שלי מחווט ככה שצבעים, צורות וטקסטורות מנהלים איתי מערכת יחסים אינטימית מאז ומתמיד. מה שכנראה מסביר את הזכרונות החיים שלי את סבתא, תופרת לי בגדים בהשראת המגזינים בגיל 4. המראה שלה לוחצת על דוושת מכונת התפירה, מאיצה במחט שרצה על הבד, צבעי החוטים וצורות הכפתורים במגירה, מגע הבדים על העור, השמות שלהם והריח. Crepe-de-Chine היה הבד האהוב עליי, אל תשאלו אותי איך אני זוכרת את זה.


אבל זאת לא רק אני, אסתטיקה ויופי העסיקו בני אדם משחר ההיסטוריה. אז מה הסיפור שלנו עם אסתטיקה?


ביוון העתיקה, עמוק עמוק לפני הספירה, היופי היה כמעט תמיד קשור בתכונות אחרות, כמו מוסר ומידתיות. המילה "קאלון" תיארה את כל מה שמוצא חן, מעורר התפעלות ומושך את העין. חפץ יפה הוא חפץ שצורתו מענגת את החושים. אבל, הם אמרו, את יופיו של החפץ או הגוף מבטאים לא רק היסודות המוחשיים, אלא גם תכונות הנפש והאישיות, שלאו דווקא נראות לעין. אפלטון למשל טען שכדי לראות את היופי, הראייה השכלית חייבת להתגבר על הראייה החושית בעזרת אומנות ההיגיון, הלא היא הפילוסופיה. ("תולדות היופי", אומברטו אקו).

אבל ליוונים, well.. לא היה המדע המודרני ואני עושה קפיצה קדימה בזמן, אי שם לאמצע המאה ה-18.


ב-1750, בשיא תקופת הנאורות וההשכלה במערב, פרופ' אלכסנדר גוטליב באומגרטן טען שדווקא המדע או ההיגיון לבדם לא יכולים לספק את התמונה כולה. הוא הסיק שהמדע המודרני מתמקד אך ורק במה שאפשר להגדיר ולמדוד, והולך ומתעלם ממה שלא. הוא הציע שמעבר להכרה השכלית והרציונלית יש גם הכרה אחרת, חושית. בעוד שההכרה השכלית בוחנת תופעות בדרך של ניתוח ואנליזה, ההכרה החושית היא אינטואיטיבית. אם מסתכלים על יופי גם בעזרת השכל וגם בעזרת החושים, אפשר לראות את התמונה השלמה.

קחו למשל מכונית: יש שיטענו שכל המכוניות זהות, אם מפרקים אותן לחלקים לכולן חלקים זהים. ויש שיטענו שלמכוניות יש אופי וזה גדול יותר מסכום חלקיה. את זה המדע לא יכול לבדוק, אי אפשר לתת הסבר במונחים מדעיים לאופי של מכונית. כדי להשוות בין אופי של מכוניות צריך לנסוע בהן, להרגיש אותן, זאת ההכרה החושית שבאומגרטן מדבר עליה. גם עם בני אדם זה ככה, אפשר לנתח את האישיות של האדם, לבנות פרופיל מדויק שלו, אבל זה לא יהיה כמו להכיר את האדם עצמו, לשבת איתו, לדבר איתו, לגעת בו ולהריח אותו. במילים אחרות, להפעיל עליו את כל החושים. (מבוא לאסתטיקה, דר' דייויד גרייבס)


באחד הספרים הראשונים שקראתי על פסיכותראפיה, תיאר המחבר את אחד המטופלים שלו שריח רע נודף ממנו באופן קבוע והופעתו מרופטת. עד כדי כך קשה היה הריח והמראה, שהמטפל תהה לעצמו מה המסר שמנסה האיש להעביר לו בזה. בסופו של דבר הם הבינו יחד שהריח היה דרך סמלית, מוחשית ולא מודעת של אדם שהתייאש כמעט מהחיים, לשדר החוצה את תחושותיו. ("תליין האהבה", דר' ארווין יאלום)

אני מכירה את הריח הזה. בשכונה שבה גדלתי בשנים שאחרי העליה, הריח הזה כאילו דבק בבניינים, באנשים. זה היה ריח של יאוש. בכל אותן שנים, בכל פעם שהרגשתי את היאוש מזדחל עליי, לבשתי משהו יפה. ידעתי שכל עוד אני לובשת שמלה בצבע תורכיז ועליה סיכת פרח בצבע פוקסיה, אהיה בסדר. זה היה מעבר להיגיון או לאורך הגל של הצבע הורוד או התורכיז. כמו עם אופי של מכוניות, השלם היה גדול מסכום חלקיו. כמו בגיל 4, המגע של הבד על הגוף הרגיש כמו חיבוק של סבתא והאסוציאציה של הצבעים עם ים, חופש, תקווה ופריחה, היו המשתנים שנתנו את המשמעות האמיתית לשמלה ולפרח ואת היכולת שלהם לתת כח.


לא צריך לחוות משברים גדולים כדי להעריך את המשמעות והערך שיש ליופי ואסתטיקה על חיינו. אודם אדום יכול להאיר גם סתם שגרה. אנחנו מגיבים לשילובי צבעים, צורות ואפילו ריחות שיוצרים הרמוניה. פריז פשוט שופעת בכל הדברים האלה בכל פינה. אז כשאני שם, אני נושמת אותה עמוק וחוזרת לעשות לעצמי פריז בבית.


לחיי האסתטיקה!

המלצות

מוזיאון הבושם. באחד החדרים עומד רהיט דמוי אורגן ועליו מאות בקבוקונים. כל בקבוקון הוא תו וכדי ליצור בושם שיהיה ערב לאף, צריכה להיות הרמוניה בין התווים, ממש כמו במוזיקה.


רוז מרקט. כהרגלי בקודש, חנות וינטג' ויד שניה שמצאתי בה פארקה שחורה של סאן-לורן וסוודר צמר אדום, פריטים לכל החיים.

Rose Market Vintage 19 rue Milton, Paris 75009

הפארקה! צילום אנחלה גרסייה

מגדל אייפל



Opera National De Paris - Palais Garnier


Galeries Lafayette

(ואם יוצא לכם סביב הקריסמס, מובטח חיזיון יוצא דופן)


ואם כבר קריסמס.. כל פינה ממתק



בית לואי ויטון (Place Vendôme)



פארקים


Montmartre



רובע המארה (Le Marais)



גדות הנהר



כיכר קונקורד Place De La Concorde


הלובר (אם אתן בעניין של תורים ותיירים). אם לא, תמשיכו לגלול



מוזיאון רודן



Musée d'Orsay



Palais De Tokyo

(מוזיאון אומנות מודרנית ועכשווית)



מוזיאון האופנה



Pompidou Center

ׁ(מוזיאון אומנות מודרנית)


ב- Conciergerie תמצאו את כל הסיפור של מארי אנטואנט, אפילו את התא שבו הוחזקה לפני הוצאתה להורג.


אי אפשר לא להזכיר את ה Notre-Dame. עצוב מאוד לראות אותה שרופה ובטח יקח עוד שנים עד שאפשר יהיה לבקר בה שוב. בינתיים אפשר לראות את עבודות השחזור מהגדה.



אוכל!


בתי קפה


ציד חלונות ראווה



חנויות ספרים (שבהן לפעמים מתפתחת שיחה לא צפויה עם המוכרת על מצבן של נשים בצרפת ובישראל והיא מבטיחה לי להמשיך להחזיק את הלפיד מכל מקום שתהיה בו).



הספריה הלאומית

(Bibliothèque Nationale de France)



שיטוט



Au revoir, Paris

נתראה בימים שמחים יותר!

0 views